אכילה רגשית. מה משמעות הביטוי הזה? שהאכילה שלנו קשורה ל/מושפעת מהרגשות שלנו? שאנחנו אוכלים את הרגשות שלנו? שהרגשות שלנו אוכלים אותנו? התשובה היא כמובן גם וגם וגם. בחברה המערבית בה אנחנו חיים, מעטים האנשים שלא נגועים בחיבור הזה בין אוכל לרגשות ולו משום שאכילה נוכחת בחיים שלנו הן ברגעים הטובים, המאושרים והחוגגים של החיים (חגים, לידות, חתונות, ימי הולדת, סיום לימודים/פרויקט/פעילות, ימי נישואין, קידומים בעבודה ועוד אין-ספור אירועים שמהווים "סיבה למסיבה" להרים כוסית ולנשנש משהו), והן ברגעים הדיסהרמוניים, הן הגדולים (אירועים נדירים יותר כמו מוות של מישהו קרוב, פיטורים, גירושים, תאונות…) והם הקטנים (אירועים יומיומיים כמו התקף זעם של הילדים, ריב עם בן הזוג, שיחה קשה עם הבוס, מילה לא במקום של חבר/קולגה/הורה, פקק בכביש, עקיפה בתור בסופר או אפילו שעמום…), שמה שהם מייצרים וגוררים בעקבותיהם זה רגשות דיסהרמוניים לא נעימים כמו כעס, זעם, כאב, עצב, תסכול, ייאוש, בושה, אשמה, או פחד. אז גם אנחנו מוקפים באוכל כל היום וגם קשה לנו עם הרגשות הלא נעימים האלו – קשה לנו להתמודד איתם, קשה לנו להכיל אותם, קשה לנו לחוש ולהרגיש אותם, קשה לנו להודות בהם, קשה לנו לעבור דרכם והאוכל, ברגעים המאתגרים האלו, בדרכו שלו, מצליח לעמעם אותם, מצליח לדחוק אותם, מצליח להסיט את תשומת הלב למשהו אחר ולכן משם הוא מצליח לנחם אותנו, לכן האוכל מצליח לגרום לנו להרגיש נעים יותר עם עצמנו ועם המצב, ולו לכמה רגעים.

מי מאיתנו לא מצא עצמו קם בבוקר ומכריז – זהו, נמאס לי מהצמיגים במותן/מהכרס, מהיום דיאטה, מי מאיתנו לא מצא עצמו נכנס למשטר דיאטה לקראת אירוע חגיגי שבו רוצים להיראות במיטבנו (כדי שכולם יגידו כמה טוב אנחנו נראים), או אולי חלקנו מצאו עצמם מקבלים סטירת לחי וירטואלית בצורת בדיקות דם לא תקינות או מצב רפואי רעוע ואז אנחנו מתחילים דיאטה עם המון רצון טוב, מוטיבציה ואפילו התרגשות, בתבלון ידיעה ברורה מה צריך לעשות, מה מותר ומה אסור, מה נכון לאכול ומה לא נכון לאכול וזה מחזיק מעמד רק שעתיים, יומיים, או חודשיים עד שאנחנו יוצאים כנגד עצמנו, יוצאים כנגד הרצון המודע להיות רזים ובריאים, ומוצאים עצמנו אוכלים את כל מה שאסור לנו, את כל מה שהגוף שלנו לא זקוק לו ואת כל מה שמחליש את הגוף שלנו.

למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו פועלים כנגד מה שהגיוני, כנגד מה שנכון, כנגד עצמנו? התשובה הקצרה היא מכיוון שהנפש שלנו לא תומכת את המצב. המצוי ברמה הנפשית לא תומך את הרצוי ברמת המעשה. התשובה הרחבה יותר תהיה שמכיוון שקשה לנו בחיים, מכיוון שכואב לנו מידי ביום יום, מכיוון שאנחנו מרגישים יותר מידי פעמים ביום רגשות לא נעימים כמו כעס, זעם, כאב, עצב, תסכול, ייאוש, בושה, אשמה, או מלא מלא מלא פחדים ודאגות שמטריפים אותנו, ברגעים האלו השכל, ההיגיון וכל "מה שנכון לעשות" פשוט נעלמים. הצורך להעביר את הכאב הפנימי הוא כל כך גדול, כל כך עוצמתי (והרבה פעמים בכלל לא מודע), שזה פשוט משתלט עלינו ואנחנו מוצאים עצמנו מול המקרר/מול הכיבוד/מול דוכן השאוורמה מכניסים לגוף דברים שהבטחנו לעצמנו שלא נכניס יותר. ככה האכילה שלנו מושפעת מהרגשות הלא נעימים שלנו. ככה אנחנו "אוכלים" את הרגשות הלא נעימים שלנו. ככה הרגשות הלא נעימים שלנו "אוכלים" אותנו.

אז מה עושים? מה הפתרון? איך יוצאים מהלופ האינסופי והמתיש הזה? איך מייצרים מציאות אחרת ובריאה יותר מבחינת התזונה שלנו לאורך זמן?

1. שינוי תודעתי – המפתח הראשון הוא להפנים שאין פתרונות קסם. אין גלולה לבליעה (וסליחה על כך… 😊). מה שכן יש זה תהליך של שינוי, ההבנה שאנחנו צריכים להשתנות, מבפנים, והשינוי הזה מתחיל בקבלת המצב כמו שהוא כרגע, מתחיל בהבנת המנגנונים הרגשיים האוטומטיים שפורטו כאן, מתחיל בהבנת העוצמה שלהם והבנת אוזלת היד שלנו למולם ברגעים האלו, מתחיל בהבנת ההשפעה של הנפש שלנו (הרגשות והמחשבות שלנו), על המעשים שלנו ביום יום. משם, השלב הבא בתהליך השינוי יהיה להכניס חמלה לחיים שלנו, כלומר – להיות יותר נחמדים לעצמנו ברגעים נמוכים, ברגעים שנתפסים ככישלון. איך עושים זאת? הדרך הפשוטה ביותר תהיה להתחיל להכניס לחיים שלנו את המשפט החומל – "כרגע, זה המקסימום שאני יכול. אולי עוד שעה אוכל יותר, אולי עוד יום, אולי עוד יומיים, אולי עוד חודשיים". הרציונל שעומד מאחוריו הוא שחמלה עונה על השאלה "למה זה ככה?" אם אנחנו מבינים למה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים, מבינים את המגבלות שלנו (נכון לרגע זה), מבינים למה כרגע אנחנו לא מסוגלים לעמוד בפיתוי (כי כואב לנו מידי ורוצים שזה יעבור עכשיו או יתעמעם בקצת), אזי נוכל להיות יותר נחמדים לעצמנו ופחות להלקות את עצמנו. נאמר לעצמנו שוב ושוב ושוב – כרגע, המקסימום שאנחנו יכולים זה לאכול את עוגת הגבינה. כרגע, המקסימום שאנחנו יכולים זה להמשיך לרבוץ מול הטלוויזיה ולא לצאת להליכה למרותש הבטחנו לעצמנו. כרגע, המקסימום שאנחנו יכולים זה לאכול את הבורקס שנמצא לנו שעה מול הפרצוף בישיבה בעבודה. אולי בישיבה הבאה נצליח לעמוד בפיתוי. אולי מחר נצליח. אולי עוד חודש נצליח, כרגע זה המקסימום שאנחנו יכולים. אל תמעיטו בעוצמתה של הנחמדות לעצמנו ברגעי משבר. בעוצמתה של החמלה העצמית.

2. להתחיל טיפול רגשי. אין מנוס – בשביל לשמור על תזונה בריאה לאורך זמן צריך לתת מענה לנפש שלנו. צריך לתת מענה להיבטים בתוכנו שכואבים, שנמצאים במצוקה כי אחרת זה ימשיך להשתלט עלינו בכל אירוע מאתגר של החיים. אחרת נמשיך להרגיש יותר מידי רגשות לא נעימים שיובילו לאכילה רגשית לא בריאה. מה זה אומר טיפול רגשי? להכיר את עצמנו בעוד רובד, להכיר את היבטי הנפש שלנו, להבין יותר ויותר למה אנחנו כל כך כועסים, כואבים, מפחדים, דואגים, מתוסכלים ולתת לזה מענה, להאיר את המקומות האלו בתוכנו ולהביא לשם ריפוי. כך, לאורך זמן, נרגיש פחות ופחות רגעים קשים ויותר ויותר טוב עם עצמנו. וכן, זה תהליך. תהליך ששכרו העצום בצדו.

3. מיפוי אכילה מודעת – במקביל לשני הסעיפים הקודמים, ניתן להתחיל למפות את הרגלי האכילה שלנו בדמות רישום יומני אכילה: מה אכלתי באיזו שעה? מה נשנשתי ומה הוביל אותי לנשנוש הזה? מה קרה ומה הרגשתי באותו רגע? ובסולם של 1-10 כמה רעב הייתי באותו רגע? לדו':

15:00 – עוגיות עבדי. הבוס שלי ירד עלי. הרגשתי כישלון. רעב – 3.

18:00 – פיתה עם שוקולד. אחרי שיחת טלפון מבעסת עם חבר. הרגשתי תסכול. רעב- 5.

23:00 – חטיף. סתם הייתי משועמם. רעב – 2.

…

ככל שנתמיד ברישום ובמיפוי נוכל לראות לנגד עינינו כמה אנחנו אוכלים בגלל שאנחנו רעבים, כמה אנחנו אוכלים בגלל סיבות שאינן קשורות לרעב ומה אנחנו באמת אוכלים בניגוד למה אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו אוכלים ("לא אכלתי כלום כל היום", כשבפועל לא הפסקנו לנשנש שטויות כל היום). הדבר יאפשר לנו בהמשך (בשילוב עם השינוי התודעתי ומתן המענה לנפש שלנו באמצעות הטיפול הרגשי), להיות מסוגלים לבחור אחרת, להיות מסוגלים לשנות את הרגלי האכילה הקלוקלים שלנו. מילה של נחמה לאלו מאיתנו שלא יצליחו למלא את היומן הזה, שלא יצליחו להקפיד על המילוי שלו, שלא יצליחו להתמיד בו ולכן יחושו אולי תסכול – זוהי הזדמנות נהדרת לתרגל את המשפט החומל מהסעיף הראשון – כרגע המקסימום שאני יכול זה לא למלא את יומן האכילה. אולי מחר אני אצליח, אולי עוד שבוע אני אצליח, אולי רק עוד חודש.  בואו ננסה להיות יותר ויותר נחמדים לעצמנו, גם ברגעים של כישלונות/משברים (שנתפסים ככאלו). יעשה רק טוב למערכת הרגשית שלנו שקשורה, כך ראינו, לתזונה ולהזנה שלנו.